<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת כי תצא</h1>
<h2>דף קיא:</h2>
פירוש בן בכור. בכל אשר ימצא לו [דברים כ"א]. בגמרא [ב"ב קי"א ע"ב] מפרש לו ולא לה, וכן פסק דאין הבכור נוטל חלק בכורה בירושת האם. וכן פסק דאין הבנות נזונות בנכסי האם. ופסק דבמטלטלין לא שייך בהו דין נכסים מרובים ודין נכסים מועטין, אלא בין הבנים מרובים בין הבנות מרובין ניזונין בנכסים מועטין של מטלטלין. ראשית אונו. ולא ראשית אונה. וכן פסק דבכור מן האב, אע"פ שאינו בכור מן האם, נוטל בכורה עם הבנים.
<h2>דף קטז:</h2>
את אשר יהיה לו [דברים כ"א]. בגמרא מפרש מלמד שבנו פשוט נוחל את בניו בקבר מה שראוי לו. וכן הפסק בן פשוט שמת בחיי אביו, והניח בנים או בנות, מנחיל יורשיו ירושת אביו בקבר. ביום הנחילו את בניו. ס"ת מותו במחלק בשעת מותו.
<h2>דף קכב:</h2>
פירוש בן בכור. בכל אשר ימצא לו [דברים כ"א]. בגמרא [ב"ב קי"א ע"ב] מפרש לו ולא לה, וכן פסק דאין הבכור נוטל חלק בכורה בירושת האם. וכן פסק דאין הבנות נזונות בנכסי האם. ופסק דבמטלטלין לא שייך בהו דין נכסים מרובים ודין נכסים מועטין, אלא בין הבנים מרובים בין הבנות מרובין ניזונין בנכסים מועטין של מטלטלין. ראשית אונו. ולא ראשית אונה. וכן פסק דבכור מן האב, אע"פ שאינו בכור מן האם, נוטל בכורה עם הבנים.
<h2>דף קכו:</h2>
פסקי בכור. והיה ביום הנחילו את בניו [דברים כ"א]. ביום נוחלין. בנים לא כתיב, אלא הנחילו את בניו, מכאן דייק ר' יוחנן בן ברוקה דנתנה תורה רשות לאב להנחיל לכל מבניו שירצה, ובגמרא מפרש דהלכה כריב"ב. ופסק ואפי' לר' יוחנן ב"ב דאמר דבן בין הבנים אם ריבה לאחד וממעט לאחד דבריו קיימין, דוקא בריבה לזה ומיעט לזה, אך אם כתב או אמר בלשון זה פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר ולא כלום, דהוה מתנה ע"מ שכתוב בתורה, שבתורה כתיב שהבן יורש עם אחיו. כן נראה דלא ק"ק הא דפסק תלמודא דהלכה כר' יהודה במתנה ע"מ שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים, דה"מ במוחל דינו שכתוב בתורה, אבל אם האב מבטל דין ירושת בנו הכתוב בתורה לא אמר כלום. ופסק דאם ריבה לאחד ומיעט לאחד השווה בכור לפשוט לא אמר כלום שנ' לא יוכל לבכר וגו' וכן תנן בפרק יש נוחלין וכן תני בספרי לפי שנ' ביום הנחילו את בניו שהיה בדין מק"ו בן בכור דמצי להשוותו לפשוט ת"ל לא יוכל לבכר וגו'.
<h2>דף קכז:</h2>
[כי את הבכור בן השנואה יכיר] [דברים כ"א]. האומר זה בני בכור נאמן דכתיב יכיר יכירנו לאחרים, ואקשי' תלמודא בס"פ עשרה יוחסין למאי הילכתא לתת פי שנים אלו בעי למיתבי מי לא יהיבנא ליה. וי"ל בנכסים [שנפלו לו כשהוא גוסס].
<h2>דף קל.</h2>
פסקי בכור. והיה ביום הנחילו את בניו [דברים כ"א]. ביום נוחלין. בנים לא כתיב, אלא הנחילו את בניו, מכאן דייק ר' יוחנן בן ברוקה דנתנה תורה רשות לאב להנחיל לכל מבניו שירצה, ובגמרא מפרש דהלכה כריב"ב. ופסק ואפי' לר' יוחנן ב"ב דאמר דבן בין הבנים אם ריבה לאחד וממעט לאחד דבריו קיימין, דוקא בריבה לזה ומיעט לזה, אך אם כתב או אמר בלשון זה פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר ולא כלום, דהוה מתנה ע"מ שכתוב בתורה, שבתורה כתיב שהבן יורש עם אחיו. כן נראה דלא ק"ק הא דפסק תלמודא דהלכה כר' יהודה במתנה ע"מ שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים, דה"מ במוחל דינו שכתוב בתורה, אבל אם האב מבטל דין ירושת בנו הכתוב בתורה לא אמר כלום. ופסק דאם ריבה לאחד ומיעט לאחד השווה בכור לפשוט לא אמר כלום שנ' לא יוכל לבכר וגו' וכן תנן בפרק יש נוחלין וכן תני בספרי לפי שנ' ביום הנחילו את בניו שהיה בדין מק"ו בן בכור דמצי להשוותו לפשוט ת"ל לא יוכל לבכר וגו'.
<h2>דף קמ.</h2>
פירוש בן בכור. בכל אשר ימצא לו [דברים כ"א]. בגמרא [ב"ב קי"א ע"ב] מפרש לו ולא לה, וכן פסק דאין הבכור נוטל חלק בכורה בירושת האם. וכן פסק דאין הבנות נזונות בנכסי האם. ופסק דבמטלטלין לא שייך בהו דין נכסים מרובים ודין נכסים מועטין, אלא בין הבנים מרובים בין הבנות מרובין ניזונין בנכסים מועטין של מטלטלין. ראשית אונו. ולא ראשית אונה. וכן פסק דבכור מן האב, אע"פ שאינו בכור מן האם, נוטל בכורה עם הבנים.
